אדיר בני קוגן

אני אדיר הרבה שנים ידעתי לעשות. לעבוד, לרוץ, להצליח, להחזיק, להיות שם בשביל אחרים. עברתי דרך המסעדנות, דרך ההייטק, דרך חיים שהיו מלאים בעשייה ובתנועה.אבל בתוך כל העשייה הזאת, לא תמיד ידעתי איך פשוט להיות. לא תמיד ידעתי איך לעצור ולהקשיב למה שקורה בפנים. עם השנים משהו בי התחיל לחפש דרך אחרת. דרך שיש בה יותר נוכחות, יותר הקשבה, יותר חיבור למה שאני באמת מרגיש. התחלתי לעבור תהליכים בעצמי, ללמוד, להתנסות ולגלות את השפה של הגוף והלב.למדתי פסיכודרמה, תנועה, עבודה עם הנשימה, עבודה בטבע, טקסים וכלים נוספים. אבל מעבר לכלים, פגשתי משהו הרבה יותר פשוט ועמוק את האפשרות להיות באמת עם עצמי ועם אדם אחר.הבנתי שהלב שלנו מחזיק כל כך הרבה. אהבה, פחד, כאב, געגוע, שמחה, זיכרונות, וגם דברים שאין להם עדיין שם.בעבודה שלי אני מנסה ליצור מרחב שבו אפשר לפגוש את כל זה בלי למהר לשנות ובלי צורך להיות משהו אחר עבורי, העבודה היא קודם כל מפגש, מפגש בין שני אנשים. אני לא בא עם תשובות ולא בא לתקן. אני בא להקשיב, להיות נוכח, לשאול, להרגיש וללכת יחד עם האדם שמולי למקום שבו משהו יכול להיפתח.אני מאמין שיש בתוכנו חכמה גדולה, שלפעמים הולכת לאיבוד בתוך הרעש של החיים. והעבודה שלי היא ליצור מספיק שקט וביטחון כדי שאפשר יהיה לשמוע אותה שוב. אחד המרחבים שאני יותר אוהב ומאמין בעבודה איתו הוא מרחבי גברים, יש משהו במרחב הזה שמאפשר לנו להניח לרגע את מי שאנחנו "צריכים" להיות, ולפגוש את עצמנו ואת האחרים ממקום יותר פשוט, פתוח ואמיתי.